מחשבות על תהליך ההפניה לטיפול ועל מערכת היחסים המשולשת בין הפונה, המתווך והמטפל

ברצוננו להתבונן במערכת היחסים המשולשת שבין אדם הפונה לטיפול, הגורם המתווך שמפנה אותו למטפל, והמטפל המקבל את הפנייה*. תהליך ההפניה לטיפול לא קיבל הרבה התייחסות בספרות, למרות שהוא נפוץ ביותר בארץ ובעולם. ההפניה לטיפול נעשית על פי רוב על ידי מקורות שונים, ולאו דווקא על ידי גוף מאורגן שזו סיבת קיומו. למשל, מטופלים רבים מופנים על ידי מכר שממליץ על מישהו שהוא מכיר או שמע עליו, על ידי רופא או איש מקצוע אחר, או דרך מטפל שהפונה יצר אתו קשר אך אין לו אפשרות לקבלו ומפנה אותו לקולגה. במכונים ומרכזי טיפול נהוג שהמזכירות מנהלת את מערך ההפניות או שמטפלים מעבירים את הפונים זה לזה, לעתים קרובות מטפל ותיק יותר מפנה למטפל צעיר. בארץ קיימים עסקים קטנים, אשר מתמחים בהפניית מטופלים למטפלים. במאמר זה נתמקד בסוג זה של מתווך. דהיינו, באדם שעוסק בהפניה באופן מקצועי והקשר שלו עם הפונה ועם המטפל הוא מתוקף תפקידו ככזה. ההחלטה לפנות לעזרה מקצועית בתחום הנפשי איננה קלה לרוב האנשים. היא מלווה הרבה פעמים בהתלבטויות קשות. הפונה חווה מצוקה שאיננה תמיד ברורה לו ועלולה לעורר בושה, מבוכה או אשמה. הוא לא תמיד יודע מהו הנושא שסביבו הוא פונה, או איך

במאמרו משנת 1917, פרויד מתאר 3 מכות שספגה האהבה-העצמית האנושית. לאור התפתחויות במדע נראה כי אנחנו עומדים בעיצומה של מהפכה נוספת, שמאיימת להחטיף אגרוף רציני בבטן הרכה של הנרקיסיזם האנושי.